תכנסי לראות אם יש לך מה להוסיף לי

[שורדת]

הי בנות אני מאמינה שכמוני כולכם כאובות לכל התוכן המחזק שהיה באתר ונעלם…

אני בתקופה מאוד מאתגרת של יציאה מהבית ,מעבר לאצמעות. מתוך בחירה קשה אבל טובה זה יציאה לדרך טובה אבל יש משהו שהכי שובר אותי בכל היציאה הזאותי זה להפסיד חיי משפחה.

אני אדם מאוד מאוד אוהב משפחה מאוד אוהבת הורמוניה למרות כל מה שעבר ועובר עלי שום דבר לא הצליח לקחת את המקום של לאהוב משפחה אלא זה הפך את זה למקום שכואב ברמות בילתי נתפסות.

אני באמת לא יודעת איך בן אדם כמוני שהמשפחה היא הכל בשבילו.., ולא לא שיש לי כוח להיות עם אחיניים שלי הרבה ולהנות איתם, לא שיש לי כוח לשבת ולדבר ולצחוק עם אחים שלי וכמובן  לא להנות אבל עדיין הסביבה המשפחתית כמה שהיא כואבת היא משפחה ואף כאב לא באמת יכול להרחיק אותנו מהמשפחה שלנו,

אז מה, מה עושים איך עושים משהו שאת יודעת שהוא הכי טוב בשבילך ותוך כדי לשמור על המשהו הכי אמיתי וקרוב?

חשבתי אולי פה באתר יהיה לכם מה להוסיף לי,

אולי גדולות ממני שכבר עברו את התהליך הזה ויכולות לתרום לי מעצמם ומהנסיון שלהם

תודה

[שורדת]

הלוואי והגיע למקום הזה שארגיש שהמשפחה שלי תהיה מאחורי בכל מצב

אבל המציאות היא קצת שונה, אני והמשפחה שלי עדיין מתקשרים כי אני יודעת שאם לא הם אני אמצא את הלב שלי זרוק ברחוב.

מה שרציתי זה לדעת איך למצוא לעצמך משפחה וסביבה נעימה של הווי ואווירה גם כשלא נמצאים במקום הטבעי שלנו שהוא הבית.

[שורדת]

הלוואי והגיע למקום הזה שארגיש שהמשפחה שלי תהיה מאחורי בכל מצב

אבל המציאות היא קצת שונה, אני והמשפחה שלי עדיין מתקשרים כי אני יודעת שאם לא הם אני אמצא את הלב שלי זרוק ברחוב.

מה שרציתי זה לדעת איך למצוא לעצמך משפחה וסביבה נעימה של הווי ואווירה גם כשלא נמצאים במקום הטבעי שלנו שהוא הבית.

[נעמי]

אז באמת לא הבנתי נכון. זה קשה נורא כאשר רק את מחזיקה את הקשר, ומילה את מיותרת, ואת מוצאת את עצמיך בחוץ!!
כ”כ מבינה את הכמיהה שלך למצוא משפחה תחליפית. חמה אוהבת ומחבקת בזמן שצריכים אותם.
בת כמה את? האם יש עדיין קשר עם מורות מהתיכון או סמינר?
האם יש לך איזושהי משפחה? הרבה פעמים סבא וסבתא, גם אם רחוקים, מתלהבים לגלות נכדה שרוצה בקרבתם.
הלואי ויכולתי להמליץ על ארגון או עמותה שמחברת בין משפחות לבחורות בודדות. בטח הגיע הזמן לייסד ארגון כזה.
שיהיה רק סיעתא דישמיא והרבה טוב
נעמי פסיכולוגית העמותה

[שכם]

שלום לך,
רציתי להוסיף קצת מנקודת המבט שלי, משפחה היא כותרת גדולה להרבה מאד רגשות. שכיח לחשוב שכשמתרחקים מהמשפחה מתרחקים מכל “המטריה” הזו.
האמת מתבררת שונה. אמנם בהתחלה קשה למצוא את המיקום החדש בתוך התא המשפחתי. אבל בהמשך , בעז”ה , המרחק מיטיב את הקשר.
רוצה דוגמאות:
*פתאום קצת יותר מתגעגעים אליך.. (גם אם לא מבטאים את זה)
*יש פחות “פיקוח” עליך ובמילא גם פחות חיכוכים.
*ממרחק רואים דברים שלא שמנו לב אליהם קודם גם חיוביים וגם קצת פחות
*העצמאות בד”כ מיטיבה איתנו.

מקווה שעזרתי, אנא אל תתייאשי.
ראיתי שנעמי כתבה שהגיע הזמן לייסד ארגון כזה.
אשתדל לפרסם לקראת החגים קריטריונים למשפחות כאלו ולתווך. עד אז – שיהיה ס”ד.

[שורדת]

תודה רבה על כל התגובות זה ממש מחזיק לי אצבעות,
שאלו בת כמה אני אז אני בת 19.5
ויש לי קשר עם דמות מהתיכון אבל לא יכולה לארח אותי בגלל המצב שלה בבית
סבא וסבתא רק מצד האבא ואין אפשרות להיתחבר אליהם מסיבות אישיות
מה כן ? רק אלוקים יכול לעזור!!

[שכם]

שלום שורדת,
בודקת לשלומך
האם בצעת את המעבר? עדין בשלבים?
בכל מקרה הרבה כח וס”ד.
גמר חתימה טובה

[מילכה]

אני כותבת בהמון כאב
אחרי 5 וחצי חודשיים שבהם נאבקתי על היציאה שלי מהבית
אני מוצאת את עצמי כבר שבוע וחצי בתוך הבית שלי,
אחרי מאבק אינסופי בבדידות ובשינוי
אני כאן שוב,
בתוך משפחה שמכחישה כל פגיעה
נמצאת במקום שדוחה אותי ומקבל את אח שלי הפוגע
אני כל כך חסרת אונים
ושבורה
הלב שלי כבר לא רוצה להרים את הראש
צריכה עזרה דחופה
אפשר?

[נעמי]

שלום לך מילכה
המגיפה הזאת קשה לכולם, וכרגיל (כמו בכל מצב קשה) שורדות סובלות יותר.
חוסר מעש משאיר אותנו טרף קל לעולם המחשבות שלנו, שחוגגות על הזמן הרב שיש לנו להרהר בהם. אין עבודה,
אין שופינג ואין מפגשים עם חברות. כאשר חיי משפחה תקינים, מתלכדים ומבינים מחדש את ערך המשפחה. כאשר חיי המשפחה אינם תקינים, ובאמת ככה נשמע מדברייך מילכה, הסבל כפול ומכופל.
אם המשפחה לא הבינה עד עכשיו, לא יבינו.
אנחנו במאבק מול החוסר אונים. אינני יודעת אם את עובדת/לומדת אבל אעלה כמה הצעות לתעסוקה מהבית. תעסוקה היא הכרחית, כי היא מרחיקה אותנו המחשבות שחודרות לנו ללא הרף. היא מאפשרת לנו לחיות בהווה ולא להיגרר שוב לעבר הכואב.
-התקשרי לקרובת משפחה (דודה מבוגרת, סבתא רבה) וחדשי איתה את הקשר. כל אדם ששוהה היום בסגר שמח לטלפון. תהפכי להיות אוזן קשבת לדמות שצריכה כתף.
-תזמיני דרך המחשב פאזל, סודוקו, תשבצים- כל דבר שמעסיק את המוח.
-התעסקי עם כל תחום תחביב, שדחית לצד כי היית מדי עסוקה לפניכן.
-מצאי דרך לשחרר את המתח בשרירים ע”י ספורט בבית. יש אפשרות לקבל הקלטות קוליות אם הדרכה לכל סוגי ההתעמלות (ארובי, פילטס וכו’)
במידה וחוסר האונים מאיים להציף, ואת לא מוצאת דרך לפקס את הקשב בהווה, השתמשי בכל החושים כדי לא לגלוש אחורה. הכיני ארגז כלים עם: ריח חזק כמו בושם. הריחי עד שהריח עוקף את המחשבות. שימי אוזניות והקשיבי למוזיקה על ווליום גבוה, עד שאת רק עסוקה עם ה”לא נעים” באוזניים. עשי מקלחת ממש חמה. לכי יחפה על הרצפה הקרה. הוציאי מהמקפיא קוביית קרח. החזיקי ביד ותסתכלי כיצד הוא נמס ביד. קחי טקסט בעברית, וקראי אותו מהסוף להתחלה.
זו מלחמה לא קלה. צריכים כל הזמן לנצח את העבר. את זה עושים ע”י מחויבות להווה.
בהצלחה לך מילכה, ולכל הקוראות
אשמח שתכתבי לי פה אם השתמשת באחת העצות פה, ומה היה יותר או פחות יעיל.
נעמי-פסיכולוגית שכ”ם
–
–

[מאת]

תגובות