אשפוז

[אלמוני]

שוב אני כאן כותבת, אני מקווה שמשהו יתייחס אליי. אני לא האמנתי בחלומות הכי שחורים שלי שאי פעם אזדקק לאשפוז, אשפוז פסיכאטרי אשר השאיר לי טראומה וצלקת לכל החיים. אמנם הצוות היה מקסים באמת אין לי טיפת ביקורת, הם ניסו ככל יכולתם לתת הרגשה טובה, מילה טובה. ולעזור גם בפן המקצועי,
אבל אני יצאתי מושפלת ואני אסביר, אני לא באה ממקום מתנשא חלילה או שופט אבל אני בהגדרה מוגדרת עם ” פוסט טראומה מורכבת” למה אני צריכה להכנס לאשפוז עם בנות הסובלות ממחלות נפש קשות, אשר מגיעות במצב פסיכוטי קשה? למה אין הפרדה בין בנות אשר באות מקשיים נפשיים, במצב אובדני. לבנות אשר חולות, אני חוויתי גניבות, צעקות, ועוד דברים הקשים לנפש שהייתה גם ככה במצב ירוד.
מקווה שאולי מכאן יהיה לי מענה לשאלות הללו

[שורדת]

אני כל כך מזדהה עם מה שאת כתבת כל מילה היתה במקומה
כאחת שהיתאשפזה ועדיין לוחצים עלי להיתאשפז בגלל המצב זב ו אני נמצאת היזדהתי מאוד עם מה שכתבת אני בחורה רגילה לחלוטין שאם תראי אותי ברחוב לא תקשרי אותי בכלל למקומות שכאלו אבל לפעמים את יכולה לפגוש אותי יושבת ובוכה את נשמתי בגן שעשועים נסתר באיזה פארק מרוחק וצורחת את הכאבים הבילתי נתפסים. וכשאנשים רואים אותי במצב הזה וזה יכול להיות האנשים הכי קרובים ויקרים לליבי שעוזרים לי איפה שרק אפשר ממליצים לי ללכת לאישפוז ואני צועקת להם לאאאאאאאא והם לא מבינים למה? מה את אוהבת כל כך לסבול? איך את יכולה להחזיק? ולא לא שאני אוהבת לסבול ולא שאני יכולה להחזיק .אבל כל הטירוףצ הזה שווה מאשר להכניס את עצמי לאישפוז שמשפיל אותך ולוקח ממך כל טיפה של אמון בעצמך פשוט סוגרים אותך ומכניסים לך לגוף טונות של תרופות וכדורי הרגעה מרקיעי שחקים [שבסוף לא עושים כלום] וזהו את מחוקה והנשמה שלך גם
ממליצה לכם להימנע עד כמה שאפשר לא אומרת לסבול אבל תנסו מקום בשבילכם לפני שאתם נופלות לזרועו האישפוז אם זה מצב שאפשר ללכת לחברה כמה ימים או לדודה או לאיזה מקום ירוק ומרגיע ולנסות להירגע שם!!!
נ.ב אני יודעת על אישפוז במחלקת ”לצידך” אני כמעט הגעתי לשם ועשו לי ראיון וכמעט נכנסתי.. ולא נכנסתי בסוף רק מהחוויה הטראומטית שהיתה לי באישפוז הקודם, אב תנסי שם זה בעיקר לבנות שנפגעו/ הוטרדו מינית או נפשית. והם עובדים שם לטווח הארוך יותר.
מאחלת לך המון טוב
ומקווה שעזרתי

[שכם]

שלום יקרה,
קראתי את השאלה שלך והחלטתי לעשות בירור מקיף לגבי התשובה.
פניתי למעייני הישועה ומשיחה עם כמה גורמים, ענו לי שהפרדה בין מטופלים מצריכה משאבים כספיים גדולים. גם הם יודעים שהם מכניסים תחת קורת גג אחת מתמודדות ברמות שונות ויש בזה נזק למטופלות אבל המצוקה היא מצוקה טכנית וכספית.
חשוב לזכור, הרבה בנות/נשים עם PTSD הם בעלות עבר בריא ותקין וגם העתיד בעז”ה יכול להיות כזה.
אני מכירה נשים שהיו באשפוז והשתקמו ממנו לחלוטין. מאחלת מכל הלב שהצלקת תתרפא, הכאב יחלוף ותוכלי לעשות משהו משמעותי עם הנסיון הזה.
הרבה כח.

[מאת]

תגובות