שלום לך מילכה
המגיפה הזאת קשה לכולם, וכרגיל (כמו בכל מצב קשה) שורדות סובלות יותר.
חוסר מעש משאיר אותנו טרף קל לעולם המחשבות שלנו, שחוגגות על הזמן הרב שיש לנו להרהר בהם. אין עבודה,
אין שופינג ואין מפגשים עם חברות. כאשר חיי משפחה תקינים, מתלכדים ומבינים מחדש את ערך המשפחה. כאשר חיי המשפחה אינם תקינים, ובאמת ככה נשמע מדברייך מילכה, הסבל כפול ומכופל.
אם המשפחה לא הבינה עד עכשיו, לא יבינו.
אנחנו במאבק מול החוסר אונים. אינני יודעת אם את עובדת/לומדת אבל אעלה כמה הצעות לתעסוקה מהבית. תעסוקה היא הכרחית, כי היא מרחיקה אותנו המחשבות שחודרות לנו ללא הרף. היא מאפשרת לנו לחיות בהווה ולא להיגרר שוב לעבר הכואב.
-התקשרי לקרובת משפחה (דודה מבוגרת, סבתא רבה) וחדשי איתה את הקשר. כל אדם ששוהה היום בסגר שמח לטלפון. תהפכי להיות אוזן קשבת לדמות שצריכה כתף.
-תזמיני דרך המחשב פאזל, סודוקו, תשבצים- כל דבר שמעסיק את המוח.
-התעסקי עם כל תחום תחביב, שדחית לצד כי היית מדי עסוקה לפניכן.
-מצאי דרך לשחרר את המתח בשרירים ע”י ספורט בבית. יש אפשרות לקבל הקלטות קוליות אם הדרכה לכל סוגי ההתעמלות (ארובי, פילטס וכו’)
במידה וחוסר האונים מאיים להציף, ואת לא מוצאת דרך לפקס את הקשב בהווה, השתמשי בכל החושים כדי לא לגלוש אחורה. הכיני ארגז כלים עם: ריח חזק כמו בושם. הריחי עד שהריח עוקף את המחשבות. שימי אוזניות והקשיבי למוזיקה על ווליום גבוה, עד שאת רק עסוקה עם ה”לא נעים” באוזניים. עשי מקלחת ממש חמה. לכי יחפה על הרצפה הקרה. הוציאי מהמקפיא קוביית קרח. החזיקי ביד ותסתכלי כיצד הוא נמס ביד. קחי טקסט בעברית, וקראי אותו מהסוף להתחלה.
זו מלחמה לא קלה. צריכים כל הזמן לנצח את העבר. את זה עושים ע”י מחויבות להווה.
בהצלחה לך מילכה, ולכל הקוראות
אשמח שתכתבי לי פה אם השתמשת באחת העצות פה, ומה היה יותר או פחות יעיל.
נעמי-פסיכולוגית שכ”ם
–
–