הי יקרה,
אני בתקופה של “אין לי כח”. ומה שהכי קל לי לאמר זה “אין לי כח”. אני יודעת שמה שנכון זה לאמר: “השם, תן לי כח”. גם אם זה לא הכי קל..
חשבתי על מה שכתבת על ההצעה שעזרה לך וכיום פחות. וזה בטח מאכזב/מתסכל. חשבתי על תוספת:
מה טוב לי-עליו להודות, מה קשה לי-ומה דרוש לי כדי להתמודד, ומה אני מבקשת הלאה.
אז בהיבט הזה ובהקשר של סוכות- לא יודעת מה איתך, אז משתפת מעצמי, קחי מה שמתאים לך:
תודה להשם שיש לי סוכה שבה אני יכולה להתארח, תודה להשם על זה שהחג הזה מוגבל בזמן ועוד מעט חולף, תודה להשם על זה שאני יכולה לכתוב כאן ועוד לכתוב תודה..
קשה לי החוסר ודאות והבלאגן הזה של חפצים במקום אחר (וגם אני איתם) וחוסר שיגרה, וקורונה וכו’
דרוש לי כדי להתמודד- למצוא לעצמי את הפינה שלי ואת הרגעים שלי לאסוף כוחות, לכתוב כאן, לדבר עם חברה, לראות איזה סרט נחמד, להזכיר לעצמי שזה זמני וזה יעבור.
אני מבקשת הלאה כוחות ואנרגיה ושמחה ובריאות וסייעתא דישמייא ושהחג ירגיש לי חגיגי ונעים
דוגמית קטנה שעשיתי הרגע בזכות מה שכתבת.
בהצלחה וחג שמח באמת.
ציפור דרור